רש"ש על כתובות ל״ז

1 גמרא והתניא הגיורת שנתגיירה וראתה דם כו'. תוספתא דנדה פ"א:

2 גמ' שם ורמי שבויה אשבויה. כצ"ל:

3 גמ' שם שבויה נמי דלא ידעה היכא כו'. ביבמות שם יש גירסא אחרת:

4 רש"י ד"ה כל ממילא. מעיקרא דלא ידעה דתיפוק לחירות כו'. כצ"ל:

5 תד"ה צריכות. אבל בגיורת כו' לא שייך שמא ישא אחותו מאביו. גם שמא יפטור את יבמתו לשוק לא שייך עי' יבמות צז במשנה. אבל שמא יוציא את אמו לשוק שייך ג"כ בגיורת. והא דכתב רש"י שם בדברי רבא וגבי גר וגיורת לחדא מהני הוא דאיכא למיחש כגון כו'. הוא משום דהתם מיירי בגר שנתגייר ואשתו עמו דלא שייך יבום באשתו כמבואר במשנה הנ"ל. ולריו"ח שם סב קיים ג"כ פו"ר אפי' בבנים שהיו לו בהיותו עובד כוכבים:

6 תד"ה אי הכי. נראה דזר המקשה כו'. כצ"ל:

7 רש"י ד"ה ערכו עלי. והאי חרם לשון הקדש הוא. א"כ לא מתבאר בקרא דמיירי באדם היוצא ליהרג. ואולי יאמר דסיפא דקרא מות יומת הוא לביאור על מן האדם כלומר באיזה אדם אמרתי לך דלא יפדה. מות יומת פי' דעומד להומת. ואפשר דט"ס ברש"י וצ"ל והאי יחרם לשון הקדש הוא. וכל חרם פירושו לשון מיתה. אבל יותר הנל"פ גם לדרשה זו חרם ויחרם הם לשון מיתה. ומן לא יפדה דרשינן שאינו בתורת פדיה להאומר ערכי עלי. וכ"נ מפירש"י בערכין:

8 תד"ה לפי. בס"א שבגליון צ"ל לכתוב וגם בעליו ותו לא ומלת יומת למחוק:

9 תד"ה מיתות. וקשה כו' בלא תקחו כופר ובחרם סגי כו'. כוונתם פשוטה דמל"ת כופר לחודיה הוה ידעינן לכה"פ דרך עלייה של"נ שגגתו לכפרה. וא"כ ע"כ חרם אתיא לדבר שניתן שגגתו לכפרה. או איפכא דמחרם לחודיה ה"א דבר של"נ שגגתן לכפרה וא"כ ע"כ ול"ת כופר אתיא אפי' לדרך ירידה. ודברי המהרש"א בזה מגומגמין: